השיעור המרכזי מתוך צום של עשרה ימים – להקשיב לגוף

זה כל כך בסיסי
זה משהו שכל הזמן אומרים

?אבל איך בכלל מקשיבים לגוף
ולמסרים שלא תמיד ברורים

שואל אותי בחור ״מה אם הגוף מבקש פיצה?״
והוא צודק

אנחנו חיים בעידן של גוף מבולבל
שמצב אחד מדבר כל כך הרבה דרך התת מודע
ומצד שני מופצץ בלי סוף
במסרים דחוסים שנועדו לשטות בנו

זה לא קינוח מסוכר מה שאני מחפש
זה בכלל מנוחה לרגע
זה לא מין חולף או פורנו זול
מאחורי זה עומד רצון בחיבה, אינטימיות וקרבה

כשאני מקשיב למסרים העמוקים יותר
זה דורש זמן, הרבה זמן של לשבת ולהקשיב
של לשאול את עצמי
ומה עומד מאחורי זה? ומאחורי זה?

כל כך הרבה שכבות של חינוך, חברה
של הרגלים, של מוכר ובטוח
ובכלל, כל כך קשה לתת לגוף מה שהוא רוצה

אין לי תמיד מצרכים לסלט ירוק
זה מורכב לבקש חיבה ואינטמיות
בעולם שרגיל לפורקן מהיר
Fast Food, Fast Intimacy

אז צריך זמן, מצרך יקר בימינו
פשוט לשבת עם עצמי, רגע של נחת (עדיף בטבע)

אני מזמין אותי לתרגל עוד הקשבה
בישיבה, בנשימה איטית

איך ממשיכים מכאן? קבלו ממני מתנה

אם הגעתם לכאן כנראה קראתם את הפוסט הזה והתחברתם למשהו ועכשיו אתם אולי שואלים את עצמכם, ״איך ממשיכים מכאן?״ אז תנו להציע לכם שיחת ייעוץ של רבע שעה מתנה שבה נגלה יחד מה המשך הדרך, איך אתם יכולים להעמיק את החיבור שלכם למיניות, עונג וחיים מלאים יותר.

או בטופס השארת פרטים

מאמרים נוספים באותו נושא

דילוג לתוכן