מבוא
רבים מאיתנו חוזרים שוב ושוב על אותם דפוסים במערכות יחסים, גם כאשר אנו בטוחים ש״הפעם זה יהיה אחרת״. לעיתים אנו נמשכים לאותו סוג של בן/בת זוג, לעיתים אנחנו מפרשים התנהגויות בצורה לא מדויקת, ולעיתים אנחנו בעצמנו מתנהגים באופן שמייצר את מה שהכי חששנו ממנו. שלושת הכלים – לבחור, לאתגר, לעוות (Select – Provoke – Distort) – מתארים את הדרכים הלא מודעות בהן אנו משחזרים את עברנו בתוך מערכות היחסים בהווה. ההבנה והמודעות אליהם מאפשרת לנו לשבור את המעגל וליצור קשרים בריאים, עמוקים ומזינים יותר.
היסטוריה טיפולית (בתמצית)
התובנה שאנשים נוטים לבחור, לעוות ו-לפרובקציה במערכות יחסים מגיעה מתוך שילוב של תיאוריות התקשרות ופסיכואנליזה. תאוריית ההתקשרות של ג’ון בולבי ומרי אנסוורת’ פיתחה מושג של "דגם עבודה פנימי" (Internal Working Model) שמנחה את האופן בו אנו מפרשים מערכות יחסים בהווה על בסיס יחסי הילדות.
בנוסף, תיאוריות טיפוליות מתקשרות, כמו עבודתם של Lisa Firestone ו־Joyce Catlett, מדברות במפורש על דפוסי הבחירה, העיוות והפרובוקציה כאל מנגנונים שאנו משתמשים בהם — לרוב באופן לא מודע — כדי לשחזר דינמיקות מהעבר בתוך מערכות יחסים.
בחירה – בחירות שמונעות מהעבר
הבחירה בבן/בת זוג נראית לנו חופשית, אך פעמים רבות היא תוצאה של נטייה לא מודעת לחפש מישהו/י שיתאים לדינמיקה מוכרת מהילדות. אם גדלנו עם הורה מרוחק, ניתקל לעיתים במשיכה לאנשים קרים או עסוקים; אם חווינו הורה שתלטן, נמשך שוב ושוב לאנשים דומיננטיים.
הקושי הוא שהמשיכה הראשונית נראית מסקרנת ואף ממלאת חלל פנימי – אך בהמשך אנחנו מגלים את אותו כאב ישן. כדי לשבור דפוס זה, חשוב לזהות מה בדיוק מושך אותנו ומדוע, ולבחור באופן מודע מישהו/י שמציע איכות אחרת – גם אם בתחילה היא פחות "ממגנטת".
איתגור – איך אנחנו מייצרים בעצמנו את התסריט
חלק לא קטן מהדינמיקות הקשות בזוגיות נובעות דווקא מאיתנו. בלי לשים לב אנחנו מתנהגים באופן שמזמין את האחר להגיב כמו הדמויות המרכזיות מעברנו:
- מי שחווה דחייה בילדות עלול לנהוג בחוסר ביטחון, בהתקפות או בקנאה – ובכך להרחיק את בן/בת הזוג.
- מי שחשו פלישה או חוסר גבולות עלולים לדחות את האחר שוב ושוב – עד שהצד השני באמת מתרחק.
- מי שגדלו עם קולות ביקורתיים עלולים להיתפס כחסרי אחריות, לשכוח משימות או לעכב החלטות – עד שבן/בת הזוג מוצאים את עצמם אומרים בדיוק את אותם משפטים ביקורתיים מהעבר.
כאשר אנחנו מזהים את המקומות בהם אנחנו מייצרים את התסריט, אנחנו יכולים להפסיק לשחק את "החצי שלנו" בדינמיקה ולבחור דרך אחרת.
עיוות – איך אנחנו מפרשים את המציאות
גם כאשר בחרנו בן/בת זוג מתאימים יותר, לעיתים אנחנו נופלים במלכודת של פרשנות מעוותת. אנחנו רואים את המציאות דרך עדשות העבר:
- דאגה אותנטית נתפסת כ"ביקורתיות".
- צורך בקרבה מתפרש כ"צורך מוגזם" או "תלותיות".
- עצמאות או רצון במרחב אישי נראים לנו כדחייה או נטישה.
במקום לראות את האחר כפי שהוא, אנחנו "מטעינים" עליו את הסיפורים הישנים שלנו. המפתח כאן הוא לעצור, לשאול את עצמנו: האם אני מגיב/ה למה שקורה עכשיו – או למה שקרה פעם?
איך לשבור את הדפוסים
- מודעות – לזהות את הנטיות האישיות שלי: במה אני נמשך/ת שוב ושוב, איך אני מפרש/ת מצבים, ואיך אני מתנהג/ת שמייצר את מה שאני חושש/ת ממנו.
- חקירה פנימית – לשאול: מה אני משחזר כאן? איזו חוויה מוקדמת מתעוררת בי?
- בחירה מודעת – לבחור להתקרב לאנשים שמציעים איכות חדשה ובריאה, גם אם בתחילה זה מרגיש פחות מוכר.
- תקשורת פתוחה – לשתף את בן/בת הזוג בתחושות ובפחדים, במקום לנסות להסתיר או להתגונן.
- תרגול מתמשך – להבין ששינוי דפוסים הוא תהליך, ולעיתים נחזור שוב ושוב למעגל המוכר – אך עם הזמן נוכל לעצור אותו מוקדם יותר.
סיפור מהקליניקה – פחד מדחייה שהופך לנבואה שמגשימה את עצמה
בקליניקה פגשתי מטופל בשם ד' (שם בדוי), שנאבק שנים בתחושה שכל אישה שהוא בזוגיות איתה בסופו של דבר "דוחה אותו".
בקשר הנוכחי שלו, הוא סיפר שאשתו לא תמיד מעוניינת במגע מיני. לעיתים, אחרי יום ארוך או בתקופות של עומס, היא פשוט ביקשה מנוחה או אינטימיות מסוג אחר.
עבור רוב הזוגות זה חלק טבעי מהחיים, אבל עבורו כל "לא" קטן הפך לטריגר עוצמתי. הוא פירש אותו כסימן שהוא לא רצוי, שהוא לא מספיק גבר, שהנה – שוב חוזרת עליו התחושה המוכרת מילדותו של דחייה מצד נשים.
הכאב הזה גרם לו להסתגר או, מנגד, ללחוץ עוד יותר. הוא דרש אישור מתמיד, חיפש קרבה מיידית והפך ביקורתי כשהיא לא נענתה.
ככל שהוא ניסה להיאחז – היא התרחקה. וככל שהיא התרחקה, הוא הרגיש שוב את הדחייה שמהתחלה ניסה להימנע ממנה.
במילים אחרות, מתוך הפחד מדחייה – הוא יצר בדיוק את המציאות שהכי כאבה לו.
כאשר הצליח לזהות את הדפוס, הוא למד לשים לב לרגעים האלה, לנשום, ולהזכיר לעצמו שה״לא״ של בת זוגו לא אומר שהוא לא אהוב. דווקא מתוך ההרפיה והאמון, נוצרה ביניהם קרבה חדשה, חופשית ובריאה יותר.
סיכום
הדפוסים הלא מודעים שלנו – לבחור, לעוות, לאתגר – הם כמו חוטים דקים המחברים בין העבר להווה. כאשר אנחנו מבינים אותם ומזהים איך הם פועלים בחיים שלנו, אנחנו מקבלים אפשרות אמיתית לשבור את המעגל, להכניס בחירות חדשות, ולבנות מערכות יחסים המבוססות על אהבה, ביטחון ואמון – ולא על שחזור הכאב הישן.
