לאהוב את כולם

הוא מבקש ממני לאהוב את כולם
הוא מבקש ממני להיות בחמלה כלפי כולם
הוא מבקש ממני לראות את הטוב והאור שבכל בני האדם
אבל איך אני יכול לאהוב את כולם?

איך אני יכול לאהוב את כולם כשיש בי חלקים שאני עוד לא אוהב?
איך אני יכול לאהוב את כולם כשיש בי כל כך הרבה שיפוטיות על אנשים?
כל כך הרבה שיפוטיות על טוב ורע, על מותר ואסור

יש עוד כל כך הרבה בקרים שלא בא לי בכלל לקום, שעוד אין בי את החמלה הזאת לראות את הטוב בכל החלקים שלי
יש את הימים האלו שאני שם בהם פוקוס על כל המקומות שבה עוד לא הצלחתי
כל המקומות שבהם אני שופט את עצמי

אז בבוקר כזה אני שם שיר שמזכיר לי, להתחבר לעצמי
כותב במחברת את כל מה שאין וכל שהייתי רוצה שיהיה
אני בוכה על כל מה שאין ביכולתי לשנות
שזה כל כך הרבה ברגע הזה

כל מה שאני יכול לעשות ברגע הזה שיש בי שיפוטיות זה לשלוח אהבה לחלקים האלו בתוכי שעוד לא קיבלתי
כל מה שאני יכול לעשות זה כדי לקום, להמשיך לנוע, להמשיך ליצור זה להודות לחלקים האלו שהם גם באים להביא איתם מתנה
ברגע שאני רואה את המתנות של החלקים השונים שבי זה מאפשר לי הצצה אל עבר מקום של לראות את המתנות של אנשים אחרים סביבי שגם הם רוצים להעניק מהמתנות שלהם לעולם. וגם להם כבר יש מתנה להעניק

התזכורת האלו מאפשרות לי להביא עוד קצת חמלה לעולם
עולם שהרבה פעמים הוא קשה ונטול חמלה
יש בי לפעמים גם חמלה גם על החלקים בי שעדיין בשיפוטיות על עצמי
וגם על הרגעים האלו שאין בי חמלה לעצמי

אני עדיין בתהליך
אני עדיין גדל
אני עדיין צומח

ובתקופה הזאת של האביב עוד יותר בולטת לי התנועה הזאת של שינויים
יש ימים אפורים ומעוננים והיופי שהם מביאים
ויש ימים של שמש חמה עם היופי שימים כאלו מביאים
ואיך כולנו נעים בין ימים כאלו לכאלו
איך כולנו בתנועה עם עונות השנה

אז עדיין אין בי את היכולת לאהוב את כולם
עדיין אין בי יכולת יכולת להיות בחמלה כלפי כולם
עדיין בי יכולת לראות את האור, הייחודיות והטוב שבכל בן אדם שאני פוגש
עדיין יש בי שיפוטיות

אבל אני בתהליך של לחבק את כל החלקים השונים שלי
אני בתהליך של להעצים את האור שלי כלפי עצמי
להיות בחמלה לחלקים שקשה לי לקבל בעצמי
לראות את האור והמתנה בכל המחשבות שבהן אני קשה עם עצמי