הרבה מנחים בתחום מערכות יחסים, פסיכותרפיה ומאמנים מדברים על החשיבות של לא להאשים את בני הזוג שלנו. רבים מאיתנו שמעו ממורים ומטפלים את הסכנות והבעיות הרבות שיש סביב לשים אשמה על בני הזוג שלנו.
עם זאת, מה שאני רואה קורה במערכות יחסים פעם אחר פעם הוא ההשפעה המורכבת שבה אנו מאשימים את עצמנו או מאשימים את האחר כאשר האשמה עולה בחוויה והתקשורת שלהם או שלנו. הבעיה נהיית שאנחנו מאשימים את האשמה עצמה ונוצרת לולאת אשמה.
למדנו להאשים את עצמנו על היותנו באנרגיה מאשימה, ולעתים קרובות זה מסלים להתנהגות הגנתית מאוד במערכות יחסים ומהווה את הליבה של רוב הקרעים במערכות יחסים. שמעתי את זה כל כך הרבה פעמים כשדיברתי עם החברים שלי על מערכות היחסים שלהם בעבר.
אני עובד עם זוגות על הלולאה הזו באופן אינטימי כדי לשחרר את הסבך מרכבת ההרים של מערכת העצבים המאשימה. אני לא יודע כמה פעמים עבדתי עם זוגות שמשתמשים בטון מלא האשמה כדי להביע שהם מרגישים מואשמים על ידי בן הזוג שלהם.
אתם רואים את הנחש אוכל את עצמו כאן?
האם חוויתם את ההסלמה הזו בעבר?
האם אתם לכודים בריקוד הזה עם אנשים שאתה אוהב עכשיו?
אני רואה שהדפוס הזה כל כך נפוץ מכיוון שהאשמה טבועה בדפוסים ובמבנים החברתיים שלנו סביב כוח, זהות ובטיחות. זה מתפשט והרסני.
ראיתי כל כך הרבה מערכות יחסים עוצמתיות הורסות תחת כוחם של מבני האשמה במשחק.
איפה החיבור והאמפתיה והאכפתיות נמחצים תחת התנהגות של האשמת האחר או האשמת עצמנו במתחים, האתגרים וההבדלים העומדים בפנינו בזוגיות.
עם זאת, חוויתי משהו אחר אפשרי עבור היחסים האנושיים שלנו.
אז איך יוצאים מהריקוד הזה?
האחת היא על ידי זיהוי זה קורה והבנה כיצד זה עובד.
במה שאני עוקב אחרי, רגשות מיקרו האשמה מגיעים מכיוון שאנו חווים אי נוחות ופחד ביחסים להבדלים שאנו תופסים בקשר היחסים.
זה יכול להיות משהו עדין או קטן כמו "הם לא יאהבו את איך שסירקתי את השיער שלי" או "אני לא אוהב את הדרך שבה הם רקדו"
ובכל זאת החתיכה הקטנה הזו תחפור ותחפור פצעי ליבה של "מה אם לא אתקבל על ידך?" או "מה אם אני לא יתקבל על ידי אחרים בגלל שרואים איתך ואיך אחרים תופסים אותך ולכן אותי?"
והיכן השאלות הללו מתחברות לפחדים ותשוקות ליבה סביב שייכות, אהבה וביטחון.
משם, לעתים קרובות חוויית האשמה המיקרו-עדינה הזו מפעילה את מערכות העצבים של זה כדי לשקף את ההגנתיות שהיא יוצרת זה אצל זה, ויוצרת אפקט הסלמה של כדור שלג.
זה חלק מהסיבה לכך שכל כך הרבה ויכוחים קורים על כלים, חווית שינה קשה, ניסיון ללכת למקום ביחד או באחת החוויות שלי, רוצה ללכת לישון בזמן שאחר רוצה לסדר את המיטה, להתקלח ולהתכרבל אחרי שעות העבודה של יצירת אהבה אינטימית וקבועה.
הבדלים הם משהו שלימדו אותנו להיאבק עמו באופן יסודי במרקם התורות החברתיות של עולמנו.
אולם הבדלים מתרחשים כל הזמן בתחומים ההתייחסותיים שלנו.
כשאנחנו יכולים ללמוד לזהות שההבדלים הם בלתי נמנעים במערכת היחסים ושאף אחד לא טועה או טוב בשביל זה ולעקוב אחר עצמנו כאשר המתח החברתי הזה עולה ומתחילה הלולאה הזו שוב.
זה נעשה בצורה הכי קלה עם תמיכה ממשאבים חיצוניים בגלל כמה הסלמה של האשמות מתפשטת ומפתה.
מציאת אסטרטגיות לדאוג זה לזה ולהבחין בסימנים כאשר זה קורה הוא כאשר אנו יכולים באמת ליצור את הקסם שאנו רוצים לחוות בזוגיות.
זה המקום שבו אנחנו יכולים לעבור לאמפתיה ולראייה משותפת.
זה המקום שבו אנחנו יכולים לשנות את הדפוסים הכואבים של 7,000 השנים האחרונות של הקשר אנושי.
זה הזמן שבו מערכות יחסים הופכות אבולוציוניות עמוקות.
